טימנט בע"מ נ' חלה ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית על סך 6,146 ש"ח (לא כולל הוצאות ושכ"ט), שהוגשה בסדר דין מהיר ע"י התובעת, טימנט בע"מ, חברה העוסקת בשילוח בינלאומי, נגד הנתבעים, ה"ה מיכאל ונאוה מקארטי, לתשלום חוב נטען בעקבות הובלת מיטלטליהם של הנתבעים על ידי התובעת מארה"ב לישראל.

2.טענות התובעת, בקליפת אגוז, הן כי הנתבעים אישרו את הצעת המחיר, בה נקבע מחיר מוגדר לשילוח עצמו (2,510$), ובה נקבע עוד כי יהיו הוצאות נוספות, לרבות: מסי נמל, מכס, תעודות מסירה, וכיו"ב. לבקשת הנתבעים, ובניגוד למקובל אצל התובעת, הסכימה התובעת לקבלת חלק מהתשלום בלבד, כמקדמה, וסך 8,886 ש"ח שולם על החשבון. התובעת דורשת עתה סך של 288$ (כיתרת התשלום המוגדר) ועוד סכומים נוספים, המגיעים יחדיו לסכום התביעה. עוד טוענת התובעת, כי נהג המשאית שהוביל את המיטלטלין עד לביתם של הנתבעים קיבל הנחיה לא לפרוק את המיטלטלין קודם ששולמה יתרת החוב, אולם נעתר לבקשת הנתבעת, לאור דבריה, כי הסכום מצוי אצלה, במזומן, כולל תשר, והשלים את הפריקה. לאחר מכן, סרבה הנתבעת לשלם, ודחפה אותו פיזית מהבית. תלונה הוגשה במשטרה.

3.טענות הנתבעת, בקליפת אגוז, הן כי פעולות התובעת התאפיינו במחדלים מתחילה ועד סוף: כך, את איסוף המיטלטלין מבית הנתבעים בארה"ב היה על התובעת לתאם עם בת-משפחה, אך נציגי התובעת הגיעו ללא תיאום, ולפיכך לא כל המיטלטלין נארזו ונלקחו. בת-המשפחה נאלצה לשלוח חלק מהם לאחר מכן ובנפרד, תוך הוצאת למעלה מ-100$ לשם כך. בנוסף, לא נותרה יתרה מהמחיר המוסכם. כמו-כן, מקצת מהדרישות לתשלומים נוספים נופחו (למשל, על ידי פיצול מלאכותי של המשלוח לשני חלקים, ודרישת 200$ מיותרים עבור תעודת מסירה מיותרת, או הפרזה במשקל המיטלטלין), ובאשר לאחרים – לא הוצגו אישורים בדבר תשלום הסכומים האלה לצדדי ג' שאליהם היו מיועדים (כגון: גובה המכס, מחסנאים, וכיו"ב). הנתבעת מאשרת כי אמרה לנהג המשאית כי הכספים בידיה, אולם הסכום אליו התייחסה היה נמוך משמעותית מהסכום אותו דרשה התובעת, ולטעמה היה בו כמעט כדי לכסות את כל החוב שסברה שיש לשלם לתובעת. ככלל, הנתבעים מודים כי את ההוצאות האמיתיות עליהם לשלם לתובעת, על פי אסמכתאות שיוצגו (אעיר, במאמר מוסגר, כי לכתב התשובה צרפה התובעת אסמכתאות שונות).

4.הדיון בפני התנהל באופן לא פורמאלי, והצדדים העלו טענותיהם באופן חופשי (מקצת מהטענות דלעיל לא נזכרו בכתבי הטענות, ועוד אחרות שנזכרו לא פורטו על ידי לעיל). בתום הדיון החופשי בחרו הצדדים, בנסיבות העניין, לבקש מביהמ"ש ליתן פסק דין, ללא נימוקים, על פי הקבוע בסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט בהסתמך על הטיעונים וכתבי הטענות.

5.כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

מהסכמת הצדדים, כאמור, יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו טומנת בחובה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "ייקוב הדין את ההר", אלא לקבל מענה הולם למכלול הסיכונים והסיכויים העומדים בפניו.

6.לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים (ראה רע"א 5192/01 די וורולי נ' הלין (תק-על 2002(1), 408)), ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 5,400 ש"ח.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מקבלת פסק-הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בתוך תקופת 30 הימים לא יהיה פסק הדין ניתן לביצוע בהוצאה לפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר א תשע"א, 02 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: